שבילים בהר

“שבילים בהר” רות מרום, עורכת, גיליון מס’ 1, שנת 2001, ראש פנה

שבילים רבים מוליכים אל ההר בראש פנה.

ראשיתם בשביל ראשון של צעירים מקהילת צפת, בני ה”יישוב הישן”*, אשר ירדו בסוף שנות השבעים של המאה הי”ט מצפת אל המדרון המזרחי של הר כנען וייסדו במקום את המושבה היהודית הראשונה בגליל, היא גיא אוני.

האדמה נרכשה מהכפר הערבי ג’עוני, בו שלטו באותה עת שתי משפחות גדולות, משפחת ג’לבוט ומשפחת תמיימי, אשר הגיעו למקום משכם ומחברון.

אלעזר  רוקח (1914-1854), נכדו של ישראל ב”ק (בן-קדושים, 1874-1799) וצעירים מקהילת צפת חיפשו דרך לחיות מיגיע כפיהם ולא מכספי ה”חלוקה”. הם ייסדו “אגודה ליישוב אה”ק” (ארץ-הקודש), בה היו חברים כשלושים מצעירי צפת. שבע עשרה משפחות מתוכם התיישבו בגיא אוני בשנת תרל”ח (1878). מחלות רבות, אדמה קשה לעיבוד וחוסר ניסיונם של צעירי צפת, היו חלק מגורמי הכישלון של ניסיון ההתיישבות הקצר במקום.

ניסיון ההתיישבות בגיא אוני היה חוליה אחת בשרשרת של יוזמות יצרניות וניסיונות התיישבות של בני ה”יישוב הישן” בארץ בסוף המאה הי”ט, אשר חלק גדול מהם חרות באדמות הגליל, בראש פנה ובאזורה.

ידוע על התיישבות משפחות יהודיות בודדות בתוך הכפר הערבי ג’עוני, כמו בני משפחת סילס למשל, אשר ברחו מדמשק בתקופת עלילת הדם בשנת הת”ר (1840), חיו זמן מה בכפר והתפרנסו מ”עסקי החלב” ומייצור גבינות. עקבות עתיקים מאלה, המספרים על התיישבות יהודית במקום, מצויים בעדויות על קיומו של בית כנסת יהודי במקום, אשר כונה בפי הערבים “כניס אל יהוד” (“בית הכנסת של יהודים”). כן מצויים במקום שרידים ארכאולוגיים ובית בד עתיק אשר לא נחקרו עדיין.

* ה”יישוב הישן” – כינוי לבני היישוב הוותיק שחיו בארץ, טרם העליות הציוניות.

חוקרים ועולי רגל, אשר ביקרו בארץ במהלך המאה הי”ט, השאירו עקבות בגליל, בצפת ובכפרים הערבים שהיו באזור.

המושבה החדשה, ראש פנה, נוסדה בשנת תרמ”ב (1882), על אדמות גיא אוני, על ידי אגודה של עולי רומניה. סוללי השביל היו שליחי האגודה, אשר באו לתור את הארץ ולמצוא מקום מתאים לייסוד מושבה בארץ ישראל. משה דוד שו”ב (שוחט ובודק, 1938-1852), בחר באדמות גיא אוני כמקום ראוי להתנחלות. הוא רכש עבור אגודת “חברת יישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה” שני שליש מאדמות גיא אוני ושליש נרכש על ידי משפחות מרוסיה.

מ”ד שו”ב, מייסד ראש פנה, אליהו שייד (1922-1841), הפקיד הראשי של הבארון אדמונד דה רוטשילד (1934-1845) ואחרים, השאירו בידינו כתבי זיכרונות המספרים על התקופה, על חלקם של המייסדים, על הבארון רוטשילד ומערכת הפקידות שהקים ואשר מרכזה היה במושבה ראש פנה.

מכתבים של האיכרים מאותה עת מעידים על הקשיים ועל התייחסות פקידי הבארון אליהם. “מדרגות הדמעות”, כפי שכונו אז מדרגות בית הפקידות, נותרו עד היום, שחוקות, שותקות ומעידות על חיי הראשונים ועל הסיפור ההיסטורי של התקופה.

בבית הכנסת העתיק ברחוב הראשונים נותרה עדות אילמת לפער המעמדות אשר היה קיים בין פקידי הבארון לבין האיכרים. ריצוף שונה וחדש יחסית, בחלק מרצפת האבן של בית הכנסת ליד ארון הקודש, מספר על במה גבוהה שהייתה במקום ויועדה לפקידי הבארון, בכדי להבדיל אותם מאיכרי המושבה. צאצאי המתיישבים הראשונים מספרים ומעידים, כי עם עזיבת הבארון את המושבה בשנת תר”ס (1900) והעברת החסות לידי יק”א*, היה זה המקום הראשון אותו הרסו המתיישבים.

*  חברת יק”א – “JEWISH ASSOCIATION COLONISATION” – נוסדה בשנת 1891 ביוזמת הבארון הירש ופעלה להתיישבות יהודית.

שבילים רבים נחרתו באדמת ההר במושבה ראש פנה ובסביבתה בתקופת ראשית ההתיישבות הלאומית החדשה בגליל. שבילי עבודת אדמה, שבילי תעשיית  המשי וגידול טבק קשורים גם לפועלים יהודים שהביא הבארון מקהילות צפת, טבריה וחצבייה אשר בלבנון. בני “חצבני” השתקעו בראש פנה והקימו משפחות. השבילים הובילו גם לחוות החקלאיות אשר הוקמו בסביבות ראש פנה בתקופת יק”א בראשית המאה העשרים. שביל  ה”שכלול”* מוביל לחוות שנאחזו באדמת ההר ובשיפוליו, חוות ווזיה, הר כנען, מג’אוז ועוד. אדמות אלה מעובדות בחלקן עד היום על ידי משפחות חקלאים מראש פנה.

שבילי רפואה, מרפאים, רוקחים ומיילדות. שביל הנשים שעבדו בשדה עם ילדיהן ומשפחתן הוא שביל המשפחה, שהשאיר חותם בסיפור ההיסטורי של המקום וב”מיתוס” שנקשר לאבות הראשונים המייסדים.

את שביל החינוך העברי ובית הספר הכפרי לאומי סללו המורים הראשונים – יצחק אפשטיין (1943-1863), ה”מורה” והמנהל שמחה חיים וילקומיץ (1912-1872), המורה חיים קלר (1979-1892), יהודה ענתבי (1949-1878) ורבים רבים אחרים בעקבותיהם.

המורים העבריים לימדו בשיטת ה”עברית בעברית” ופיתחו בית ספר כפרי לאומי בעל תכניות לימודים תואמות.

פלוגות בית”ר ונוער בית”ר העפילו אל ההר למשימות ביטחון ועבודת הטבק. מהם נישאו לבני ובנות ראש פנה ובנו בה את ביתם משפחתם. טביעות דורסניות הותירו מלחמות העולם וצבאות אשר חנו בגליל ועברו בצומת ראש פנה. עקב המלחמות היגרו רבים לחוץ לארץ, לאוסטרליה ולקנדה בשבילים רחוקים.

ראש פנה נותרה מושבה קטנה עד ראשית שנות החמישים. מיד לאחר מלחמת השחרור והקמת המדינה בשנת תש”ח (1948), מתעוררת ראש פנה מחדש. שכונות חדשות נבנות והאוכלוסייה גדלה עם העליות מאירופה והקמת ההרחבות החקלאיות.

* “שכלול” – התכנית החדשה שהפעילה יק”א במושבות במטרה לייעל את הניהול במושבות ולתת יתר עצמאות לאיכרים על בסיס שיקול כלכלי ורווחי.

כיום, ראש פנה הינה מושבה מבוססת ובה איכות חיים, משקים חקלאיים, בית קירור ואריזה לחקלאים ואזור תעשייה. האוכלוסייה מגוונת ומתפרנסת ממקצועות שונים. התיירות הינה ענף מתפתח והמושבה הגלילית הפכה למקום נופש כפרי מבוקש ויוקרתי.  זהו סיפורו של מקום.

הערות

1. על התיישבות גיא אוני ראה: תיק גיא אוני, ארכיון על שם אברהם בלום ז”ל ראש פנה (להלן: אר”פ); שם, שם,מדור עבודות; ד’ ניב (עורך), ראש פנה בת מאה, ראש פנה, 1983 (להלן: ניב-ראש פנה),  שם, שם, עמ’ 41-11.
2. לפי עדויות זקני ראש פנה, ראשיתו של הכפר ג’עוני מלפני כ – 150 שנה. הכפר נוסד ע”י שתי חמולות גדולות, ג’לבוט ותמיימי, אשר הגיעו משכם ומחברון.
3. בנושא זה עיין: י’ ברטל, גלות בארץ, ירושלים, תשנ”ה, שם, שם, עמ’ 326-23; הנ”ל, “שתי איגרות מיהודי הגליל לסיר משה מונטיפיורי בעניני חקלאות תר”ט (1849)”, קתדרה, 2 (חשוון תשל”ז), עמ’ 152-141 (להלן: ברטל – איגרת מיהודי הגליל ); הנ”ל, “תוכניות ההתיישבות מימי מסעו השני של מונטיפיורי לארץ-ישראל (1839)”,שלם ב’, ירושלים, תשל”ו, עמ’ 326-23 (להלן: ברטל – תוכניות ההתיישבות).
4. באר”פ מצוי חומר מועט על התקופה ועל משפחת סילס.הנושא לא טופל  עדיין באופן מחקרי. קיימים אזכורים בספרות התקופה כגון: י’ הרוזן, חזון ההתנחלות בגליל, ירושלים, 1971 (להלן: הרוזן – חזון ההתנחלות).
5. בעניין השרידים העתיקים ראה: צ’ אילן, “אתרי סקר בתי-הכנסת הקדומים בגליל ובגולן”, בתי כנסת בגליל ובגולן, אריאל, 52, (תשמ”ז) שם, שם, עמ’ 39-12; שם, שם, עמ’ 13.
6. מ”ד שו”ב, זכרונות לבית דוד, ירושלים, תרצ”ו; א’ שייד, זכרונות (1889-1883), ירושלים, תשמ”ג.
7. על יהודי חצבייה אשר היו בלבנון ראה: ש’ דר, יהודי החרמון, החברה להגנת הטבע, תל-אביב, תשל”ה; ראה גם: תיק משפחת לוי חצבני (21)1, אר”פ; ניב – ראש פנה, עמ’ 141-138.
8. ווזיה – חוות ווזיה, או קבעא, אדמה שהייתה שייכת לאיכרים מראש פנה ומיקומה בין מחניים לבין אילת השחר. ראה לעיל: הערה 7.
9. הר כנען – על אדמה זו התנחלו בני משפחת בוקששטר. ראה: “ספר תולדות ההתנחלות של המושבה ראש פנה”, אר”פ, שם, שם, עמ’ 10.
10. מג’ואז – חווה חקלאית של איכרים מראש פנה בתקופת יק”א ששכנה ליד מחניים.