באתר השחזור, בבית שנבנה לצרכי פקידות הברון רוטשילד ,מצוי הבית שקרוי “בית מר” .הוא משמש עדות למפעל חיים של רופא, שתרם תרומה חשובה להדברת הקדחת. .
פרופסור גדעון מֶר (1894 – 22 במרץ, 1961), היהרופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי שחקר את מחלת המלריה בארץ ישראל.
מר נולד בליטא שם גם החל את לימודי הרפואה, בהיותו בן של רופא. הוא הפסיק את לימודיו בשנת 1914 ועלה לארץ ישראל. כאן עבד כפועל במושבות, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים בהיותו נתין מדינה עוינת. מר הצטרף ל”גדוד נהגי הפרדות” והיה שלישו של יוסף טרומפלדור. יחד עם הגדוד לחם בגליפולי. עם תום המלחמה שב לארץ ישראל ותקופה מסוימת היה חבר בגדוד העבודה בקיבוץ תל יוסף.
מר השלים את לימודי הרפואה בצרפת וחזר לארץ ישראל. בשנת 1927 נשלח על ידי הבריטים וועד הצירים לראש פנה כ”מפקח ראשי למכון לחקר המלריה”. מחלה שפגעה קשות בנסיונות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מר הקים את מעבדתו בבית ששימש בזמנו את פקידי הברון רוטשילד (“בית הפקידות השני” ) שניתן לו מחברת פיק”א. בבית זה גר עם אישתו זינה וילדיו. במחקרו חקר את מנגנון העברת המחלה של ה”קדחת הרביעונית”, המתבטאת במחזורי קדחת בני ארבעה ימים (לעומת מחזורים של שלושה ימים בהתבטאות אחרת של המחלה), את האקולוגיה של יתוש האנופלס ושיטות לבקרת תפוצת המחלה. גדעון מר שיתף פעולה עם רופאים נוספים, ביניהם ד”ר הלל יפה וד”ר חיים שיבא, במאמצים להדברת המלריה בארץ ישראל על ידי נקיטה בצעדים של רפואה מונעת והדברת היתושים.
עם הקמתה של האוניברסיטה העברית הצטרף מר למחלקה לרפואה מונעת. במאמר שפרסם בשנת 1932 – “קביעת גיל האנופלס לפי ההבדלים במידת צינור הביציות” (The determination of the age of the Anopheles by differences in the size of the common oviduct) – תיאר שיטה להגדרת קבוצות גיל באוכלוסיית נקבות האנופלס. אבחון גיל הנקבה חשוב לקביעת רמת הסיכון האפדימיולוגי מאוכלסית חרקים על ידי בחינת מספר קטן של פרטים, ולאמוד את יעילות השיטות למלחמה בהם. מאמר זה נחשב בעל חשיבות גדולה וצוטט רבות במחקרים עשרות שנים לאחר מכן.
במאורעות תרפ”ט שימש מר כמפקד ההגנה בראש פנה ולאחר מכן שימש בתפקיד דומה במאורעות תרצ”ו כשהוא מחזיק בביתו ובגינתו סליק לנשק.
במלחמת העולם השנייה גויס לצבא הבריטי בדרגת לויטנט קולונל כיועץ לעניין המלריה למפקדת המזרח התיכון. בשנים 1941 – 1942 הקים מעבדות מחקר באיראן ובעיראק. בהמשך המלחמה (1943) נשלח לבורמה כדי לעזור בהדברת המלריה על ידי ריסוס ב-DDT, שפותח באותה תקופה.
מאוחר יותר הביא את ה-DDT כדי למגר את יתושי האנופלס באגם החולה (לפני ייבושו). בהמשך חקר גם את הבקרה על תפוצתם של חרקים אחרים כגון זבוב הסוס.
במלחמת העצמאות היה רופא בצה”ל , שימש כיועץ לענייני מלריה למשרד הבריאותוכמנכ”ל בפועל בשנים 1956 – 1957.
פרופסור גדעון מר נחשב מומחה עולמי בתחומו. במסמך של ארגון הבריאות העולמי משנת1961 נאמר בין השאר: “הצלחת השליטה על המלריה בישראל וההתקדמות הבולטת הנוכחית במסע לביעור המלריה באותה ארץ, היא הודות ליוזמתו, ניסיונו, האנרגיה וההתלהבות של ד”ר מר שהועברו לאלה ששפר מזלם לעבוד עם האיש החכם, הנדיב והצנוע הזה.”
גדעון מר הוא אביהם של לוחמת חיל העזר לנשים והפלמ”ח מיה מר-עפרון, (אמם של התסריטאית-בימאית והמשוררת ליהי חנוך, והמוזיקאי רן עפרון), וכן של הפעילה הפוליטיתארנה מר-חמיס, (אמו של השחקן והבמאי ג’וליאנו מר-חמיס).
הבית והמעבדה בראש פנה שוחזרו, המקום קרוי “בית מר” ומוצגת בו תערוכה אודותיו.
שמורים בה מעבדת המחקרים של ” התחנה לחקר המלריה” ומחפציו האישיים של פרופסור מר.