מאורעות 1936-1939 בראש פנה
באפריל 1936 יצאו ערביי הארץ בניסיון האחרון לטבוע חותמה של ארץ – ישראל כארץ ערבית. המאורעות התלקחו בנוסח שהיה מוכר מהשנים תר”פ, תרפ”א ותרפ”ט, כלומר התנפלויות בערים המעורבות, אך כוחות המגן התארגנו להודפן. מפנה חל עם הקמת “ועד ערבי עליון” בשכם ופתיחת שביתה כללית. הוועד הציג לשלטון המנדטורי תביעה משולשת: הפסקת העלייה, איסור מכירת קרקע ליהודים וכינון ממשלה ערבית. עד מהרה הפכו המאורעות ל”מרד גלוי”, כדברי ועדת פיל.
הקמת יישובים חדשים נפסקה בפרוץ המאורעות, כאשר היישוב נערך להתגוננות, ובנקודות רבות שררה תחושת מצור. רק באזורים “בטוחים” קמו עין הים (כיום עין – כרמל) ליד עתלית וכפר המכבי ליד רמת – יוחנן. בסתיו שככו ההתקפות, כשהצליחו הבריטים להכות את קאוקג’י ולסלקו אל מעבר לירדן; השביתה הכללית הלכה ודעכה, והערבים הפסיקוה בהמתינם לוועדה מלכותית, בראשות הלורד פיל, שמונתה מטעם הממשלה הבריטית לבדוק את הסיבות למאורעות ולהמליץ על המדיניות לעתיד. עתה גבר הלחץ לחדש את ההתיישבות, וקודם כל – להציל אדמות שננטשו או שלא נושבו עדיין. לחץ זה הבשיל את היוזמה להקים יישובים מעלות השחר עד רדת הלילה.
המסמך מבטא את המתיחות וההתקפות גם על תושבי ראש פנה .פלוגת בית”ר שגרה במושבה עד 1940 נערכה לשתי משימות :
שמירה מפני הפורעים הערבים
הספקת עובדים לאכרי המושבה , שהתרוקנה מפועליה הערבים עקב השביתה.