הברון אדמונד דה רוטשילד
מתוך ויקיפדיה
הברון אברהם בנימין אדמונד ג’יימס דה רוטשילד (19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר1934), (ט”ז באב ה\’תר”ה – כ”ד בחשוון התרצ”ה) בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד,נדבן ופטריוט יהודי, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים “הנדיב הידוע” ו”אבי היישוב”. בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים אחדים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: רחובות,זכרון יעקב, ראשון לציון ומזכרת בתיה.
ביוגרפיה
אדמונד ג\’יימס רוטשילד נולד בשנת 1845 בעיירה ליד פריז שבצרפת, כבנו השלישי של ג\’יימס יעקב רוטשילד – ראש הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, בנקאי במקצועו. אמו הייתה עורכת תחרויות בצרפת לעידוד לימודי השפה העברית, והיא הקפידה לחנך את ילדיה ברוח המסורת היהודית, בעוד האב פעל במסגרות ציבוריות יהודיות. בניגוד לשני אחיו הבוגרים, לא היה אדמונד ג\’יימס רוטשילד מעורב ישירות בענייני הבנקאות של משפחתו ונודע כחובב אומנות ותרבות. את השכלתו רכש בבית-ספר מיוחד לילדי אצילים. כאשר היה בן 32, נשא לאישה את אדליאדה (שלימים נקראה עדה), שהייתה כמוהו קשורה מאוד למסורת היהודית.
עם תחילת הפוגרומים ברוסיה בשנת 1881, ראשי יהדות צרפת הקימו ועד סיוע ליהודי רוסיה ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית. בין החותמים עליו היה רוטשילד, והדבר הביא אותו למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל. אחד האנשים אשר השפיעו על דעתו של רוטשילד בנושא מצב היהודים בגולה היה הרב הראשי של פריז (ובהמשך של צרפת כולה), צדוק כהן, אשר בניגוד למרבית הרבנים באותה תקופה, תמך בתנועת \’חיבת ציון\’.
לאחר מכן התחיל לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. המשבר החריף שבו היו נתונות המושבות הראשונות בארץ ישראל, דחף את רוטשילד להשקעת כספים רבים בהן ולמעורבות רבה בחייהן. תחילה עזר למושבה ראשון לציון, כאשר הייתה על סף ההתפרקות: בשנת 1882 הוא נפגש עם אחד ממתיישבי המושבה ראשון לציון, יוסף פיינברג, אשר ביקש מרוטשילד סיוע כספי. רוטשילד סייע למתיישבים הראשונים של המושבה על ידי חפירת באר, סיוע למשפחות עניות ומימון מדריך חקלאי למושבה. מתוך רצון להעסיק פועלים יהודים, הוא פנה לאגודת \’חובבי ציון\’, וביקש לבחר צעירים שאותם יכשיר להיות מדריכים חקלאיים במושבות. בהמשך הרחיב את תחום העזרה שלו ומימן את כל המושבות החדשות; אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים. היות שבתחילה נמנע מפרסום שמו בפומבי, זכה לכינוי “הנדיב הידוע”. הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת על-מנת שידריכו את המתיישבים החדשים ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין – גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי. עד שייצור היין החל, סיפק הברון קצבאות חודשיות למחיית המתיישבים, מימן את שירותי-הבריאות, החינוך והשירותים הדתיים.
על-מנת להבטיח שיבוצע שימוש נבון ויעיל בכספיו, מינה אדמונד ג\’יימס רוטשילד פקידים משלו לחלק מהמושבות בארץ ישראל והם פיקחו על הקצאת הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו ראשון לציון, עקרון (כיום מזכרת בתיה) וראש פנה. הפקידים שילמו לאיכרים קצבאות מדי חודש, כאשר גודל התשלום היה תלוי בגודל המשפחה בלבד ולא בתפוקה החקלאית של אותו האיכר. אף על-פי שמעורבותו של רוטשילד אפשרה למושבות את המשך קיומן, התנהגותה של הפקידות ואופי המשטר שנוצר סביבם קוממו את המתיישבים נגדו, אך המרד נרגע לאחר כניעתם של המתיישבים, שכן הם היו תלויים בכספיו של רוטשילד. בסופו של דבר, בשנת 1901 ביטל הברון רוטשילד את שיטת הפקידות, העביר את המושבות הראשונות לידי חברת יק”א והוסיף כספים לניהול, המשך פעילות, פיתוח והרחבת היישובים החדשים, אך ביטל את שיטת הפקידות לאחר שהבין כי תלות המושבות בו לא תסתיים אם לא תהיינה עצמאיות. בשנת 1923 הוציא את מפעליו בארץ ישראל מידי יק”א והקים את החברה פיק”א בהנהלת בנו, ג\’יימס ארמן רוטשילד.
הברון רוטשילד נפטר בפריז ב-2 בנובמבר 1934, ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר. בשנת 1954 הועלו עצמותיו, ועצמות אשתו עדה ארצה ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב.
תרומתו לבית הלאומי ומורשתו
הברון סייע לבניין הבית הלאומי בשני אופנים:
- רכישת אדמות. בתקופת העלייה הראשונה היה הברון רוטשילד עסוק ברכישת אדמות מידי הממשלה הטורקית ומידי הערבים, ויחד עם החברות יק”א ופיק”א הצליח להכפיל את כמות האדמות שבידי היהודים.
- נטילת החסות על המושבות, כמו ראש פנה, זכרון יעקב, יסוד המעלה ופתח תקווה. המושבות הראשונות חוו קשיים רבים ונקלעו לגרעון כלכלי שהעמיד את קיומן בסכנה. הברון רוטשילד נעתר לפניית גורמים בארץ ובעולם והחליט לתמוך במושבות, מה שנודע כמשטר האפוטרופסות של הברון רוטשילד, באמצעות מנגנון מנופח של פקידים צרפתיים שהעבירו את המושבות בעיקר לייצור יין. תוך תקופה קצרה היו אנשי הברון אחראים לכל התחומים בחיי האיכרים.
פעולתו שלו במבט לאחור, למרות שהיו בה מגרעות רבות, סייעה רבות להתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל ולחיזוקה הכלכלי. תמיכתו במושבות במשך כ-20 שנה איפשרה את התפתחות המושבות שנעשו לדגל בהתפתחות עבודת האדמה והתעשייה בישראל (יקבים, תעשיות בשמים, מטעי זיתים, שקדים, פרי הצבר, תחנות נסיוניות, דרכים, כבישים ועוד.)
תמיכתו במושבות הסתיימה כאשר העביר את ניהולם ליק”א, חברה להתיישבות יהודית מיסודו של הברון הירש.
ביקוריו של הברון רוטשילד בארץ ישראל היוו אירועים חשובים מאוד בחיי היישובים הראשונים. הוא ביקר בארץ חמש פעמים: פעם ראשונה בשנת 1887 כאשר הוא היה בן 42, ופעם אחרונה בשנת 1925 כשהוא היה בן 80. ב-1914, כאשר היה בן 70 ביקר פעם נוספת בארץ ישראל. הקשר עימו נותק בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שפרצה מספר חודשים לאחר מכן. בתקופה זו סייע למוסדות הציוניים בעולם. עם תום המלחמה ביקש לחזק גם את ענף התעשייה בארץ. בשנת 1929, עם הקמתה של חברת הסוכנות היהודית, נבחר להיות נשיא הכבוד שלה.
בין “מושבות הברון” ניתן למנות את המושבות -\’זכרון יעקב\’ (על שם אביו) \’מזכרת בתיה\’ (על שם אמו), ראשון לציון, בנימינה (על שמו) ועוד.
בתקופה האחרונה של חייו, מימן אדמונד ג\’יימס רוטשילד חפירות ארכאולוגיות רבות בארץ. כמו כן, הוא סייע לחיים ויצמן בזמן השגת הצהרת בלפור. אדמונד ג\’יימס רוטשילד לא הפסיק את מעורבותו בחיי המושבות, עד מותו. הברון רוטשילד נפטר בשנת 1934.
בזמן חייו, הוא השקיע יותר מ-5,000,000 לירות סטרלינג בפיתוח היישובים הראשונים, במשך 18 שנים. רכש כ-500,000 דונם של אדמה בארץ ישראל, ועל שטח זה נבנו כמעט שלושים יישובים והוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת.
בשנת 1957 הועבר כל הרכוש של חברת פיק”א למדינת ישראל.
צאצאיו של אדמונד ג\’יימס רוטשילד עד היום מממנים מפעלים שונים בארץ, על ידי הכספים של “קרן רוטשילד” : השקעות רבות ב”חברה לפיתוח קיסריה”, “החברה לישראל” וקו צינור אילת אשקלון (קצא”א).
על שמו של אדמונד ג\’יימס (בנימין) רוטשילד נקראים : בנימינה, גבעת בנימין, קריית בנימין – שכונה בעמק זבולון בתחום קריית אתא, גן ציבורי “גן בנימין” בלב חיפה, מרכז תרבות חשוב “בית רוטשילד” על רמת הכרמל ואחד הרחובות הראשונים והמרכזיים של תל אביב וראשון לציון – שדרות רוטשילד.