האמנם סבּיל מים בוואדי ראש פינה ?

page-bg
page-frame

האמנם סַבִּיל מים בוואדי ראש פינה? [1]

אורי בירן [2]

נחל ראש פינה מתחיל את מסלולו במורדות המזרחיים של הר כנען ונחשב לאחד הנחלים היפים בארץ אשר הוכרז גם כשמורת טבע. נחל איתן ששלוש נביעות מים במעלה ההר בואכה צפת שופעות כל השנה ומזינות את מימיו. עד לשנת 1948 היה שמו של הנחל וואדי אל ג'אעונה (الجاعونة), כשמו של הכפר הערבי הגדול ששכן צמוד לראש פינה ותושביו נעקרו במלחמה. גם שמם הקודם של המעיינות חלף מן העולם: המעיין המזרחי נקרא עין כדן ובעבר עין אל קובה (מעין הכיפה),  המעיין המרכזי שמו עין פינה (בעבר עין תורכמאן) והקרוב לצפת מכונה עין גיא-אוני (בעבר  עין אבו ח'ליל).

המבנה בעין כדן
איור 1: המבנה בעין כדן

חדי העין ההולכים בוואדי, מיד לאחר שנכנסו אליו מכיוון בית העלמין של ראש פינה, יבחינו במעלה צלע ההר מימינם בשרידי חורבותיו של הכפר ג'אעונה. בין החורבות מבנה נסתר המתגלה לעין רק כאשר קרבים ממש לידו, והוא  נראה כסַבִּיל מים שלו שוקת ופתחי שלושה ברזים (איור 2). השאלה המתעוררת היא, מדוע יבנו סַבִּיל במיקום זה, כמעט  בשיא צלע הוואדי, שביל בו לא יהלכו עוברי אורח, ונדרש מאמץ מיוחד להעלות את המים מהוואדי על מנת שיזרמו מהמבנה. מאמר זה ישיב לשאלות אלו.

מבנה שוקת המים צילום ממערב
איור 2: מבנה שוקת המים צילום ממערב

בשנת 1882 רכשו מייסדי ראש פינה כשליש מאדמות הכפר ג'אעונה והחלו לבנות את בתיהם לצד בתי הכפר. שנים אחדות נהגו כאנשי הכפר ואת מי השתיה היו מביאים מהמעיין בוואדי:

"[…] שבע שנים הבאנו את מימינו ממרחק של שנים-שלושה קילומטרים […] הספקת הבאת המים לבית כולה הייתה מרוכזת בידי הזאטוטים  מבני י"ג ומטה […] חובש את המרדעת על גבי החמור ומעמיס עליו ארבעה פחים […] בדרכך העינה […] וממלאים עד שהפחים ימלאו על גדותיהם […]".[3] כדי להשקות את עדריהם ועדרי הכפר ג'אעונה חפרו המתיישבים תעלה שהובילה מים מהוואדי אל בריכה ולידה שוקת במורד המזרחי של המושבה. בעבר כונה המקום 'חפאיר' (חפירה) והיום נקרא הרחוב 'דרך הרהט', ועל אזור השוקת נבנה בית-הספר 'וילקומיץ'.

בשנת 1887 ביקר הברון אדמונד דה-רוטשילד לראשונה בארץ, במסגרת ביקורו הגיע גם לראש פינה. כשראה את הקשיים עמם התמודדו משפחות האיכרים שהיו כרוכים בהובלת מי שתיה לבתיהם הנחה את פקידיו לדאוג להובלת המים בצינורות מהמעיין לבתים.  עברו עוד כשנתיים עד למינוי  יהושע אוסובצקי ((0ssowetzky, כפקיד המושבה (תקופת כהונתו נחשבה לתקופת פריחה והתפתחות למושבות הגליל). בשנת 1889 עלה בידו של אוסובצקי לרכוש את השליש השני של אדמות ג'אעונה שהיה בבעלותם של בעלי קרקעות ערבים בצפת.[4] עתה כבר היו מרבית זכויות המים בבעלות המושבה, ואוסובצקי ניסה לקבל את הסכמת נכבדי הכפר ג'אעונה להעביר את מי המעיין בצינורות לבתי האיכרים 'ברחוב העליון'. ניסיונותיו נתקלו בהתנגדות עזה וחשש מצד הפלאחים שהספקת המים לכפר תקופח. ערביי ג'אעונה הסכימו לבסוף לסגירת המעיינות במבנים ולהנחת צינורות, והעמידו תנאים:

[..]. שהשוקת שתוקם תהא משותפת לערבים ויהודים, ושבכפר ג'אעונה יותקנו בשני מקומות ברזים כדי שנשות הכפר ובנותיו לא תאלצנה לעלות אל המעיינות […] מובן שבשני מקומות בכפר ג'אעונה הותקנו ששה ברזים, שלושה שלושה בכל מקום, שבהם זרמו המים יומם ולילה ושם שאבו נשות הכפר הערבי מים […] על תנאים אלו חתמו בחוזה. אוסובצקי הביא בעל מלאכה מיוחד מביירות שיתקין את האינסטלציה, והקים לו צריף עץ במעיין העליון כדי שילון בו ויעבוד בהתקנת רשת הצינורות […] את הצינורות הביאו מבירות על גבי גמלים ובהמות. בין מעין אחד לשני הניחו צינורות חמר שאורכו של כל צינור הוא בערך מטר אחד והיקפו 30-25 ס"מ, את הצינורות חיברו אחד אל השני במין תערובת של סיד ומיץ עשב  שנקרא "כתית" וכך הניחו את הצינורות מן המעיין העליון אל המעיין השני ומהמעיין השני אל התחתון. מן המעיין התחתון אל הבריכה שהוקמה מעל המושבה הונחו צינורות ברזל ארוכים שכל צינור הובל על ידי שתי פרדות או גמל […].[5]

בניית המבנים על מעיינות הוואדי, הנחת תשתית הצינורות לראש פינה ובניית רהטי המים בג'אעונה נמשכה מספר שנים והסתיימה בשנת 1893.  לכבוד סיום הביצוע הגיע לבקר בראש פינה הואלי (מושל המחוז) מבירות […] בני המושבה בנו לכבודו שער מעוטר בהדסים ופרחים ושושנים יפים. […] כל הקולוניסטים אנשים ונשים וטף יצאו לקראתו […] שרו לכבודו שיר לאומי תוגרמי (תורכי) בערבית. […] לפני הבית עשו לכבודו מזרקי-מים שזרקו מימיהם למעלה בגובה עשרים מטר. (לפני ימים אחדים נגמרה מלאכת תעלת המים בהמושבה. המים יורדים ממקורם להמושבה מגובה שלוש מאות מטר) […]. [6]

בשנת 1895 נכתב בעיתונות התקופה אודות המים שזרמו בצינורות לבתים ואף השקו בהם את הגנים שלידם.[7] עיתון "הצפירה" הילל בשנת 1896 את הברון רוטשילד במילים חמות: "… ביחוד לישרים נאוה תהילה על אודות המים, אשר לפנים לא היה להם די צרכם, ועתה ע"י ההוצאה המרובה שנדרשה לזה וע"י השתדלות הפקיד, ינהרו נהרי מים בכל פנה ובכל בית מהבתים החדשים…"[8]

והוסיף לתיאור אליהו שייד, מנהל מושבות הברון רוטשילד בארץ ישראל: "[…] הזרים את שלושת המעיינות לאגן אחד ומשם, בתעלות ענפות למדי, הובאו המים תחילה לשוקת שעמדה לשירותם המיוחד של ערביי ג'אעונה וכן התקין להם חדר אמבטיה ובריכות מים נאות ברחובות כפרם. מעולם לא חזו בחינגה שכזאת. בכוחו של לחץ המים יכולנו להזרים מים לכיור של כל משפחה יהודית […]"[9] רבקה גרבובסקי (1962-1898), שנולדה במושבה תיארה בזיכרונותיה את מקורות המים בג'אעונה: "[…] כשנבנתה המושבה בנו בשביל פלאחי הכפר שני מקומות ציבוריים לברזים, אחד מצד מזרח לכפר ואחד ממערב. שם היו מתאספות הערביות וממלאות מים. את בהמותיהן השקו מן השוקת הכללית […]".[10]

בספר על ג'אעונה שכתב תושב הכפר שעקר לסוריה בשנת 1948, מציין גם הוא כי בכפר היו שני מקורות מים שניזונו ממעיין אבו ח'ליל: מקור אחד בצד מזרח כונה עין א-לחאם (اللحام הקָצַב) והשני  במערב, שכונה עין אַ-סָיְד ( السيد האדון).[11]

המבנה הנראה כסַבִּיל מים שהוזכר בתחילת מאמר זה הוא עין א-סיד, אחד משני מבני המים הציבוריים שנבנו עבור הכפר ג'אעונה על ידי אוסובצקי.

במפת הכפר ג'אעונה (איור 3) מסומנים מקורות המים הציבוריים :

איור 3: קטע מפת הכפר ג'אעונה וסימון המבנים של מי השתיה, 1947[12]
מבנה רהט המים נבנה קרוב מאד למקום בו היה בעבר בית מרחץ עתיק אליו הוליכה אמת מים מהמעיין.

בשנת 1888 תיאר ושרטט את המקום גוטליב שומאכר (Schumacher) מהחוקרים הבולטים של ארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, בתחומי המחקר הארכיאולוגי והטופוגראפי (ותחומים רבים נוספים).

המאמר התפרסם  בכתב העת של הקרן החקר הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF), וכותרתו: Recent Discoveries in Galilee"".[13]

 

איור 4: קטע מתוך המאמר ושרטוט שנלווה אליו : […]  במושבה ראש פינה, ליד ג'אעונה, במרחק שעה נסיעה לכיוון מזרח מצפת, עברתי על פני חורבות של מבנה, בשם 'בית אל ערב', שעל פי התוכנית שלו שימש ככל הנראה כבית מרחץ.

רצפת אחד החדרים בבית המרחץ הייתה מכוסה באבני פסיפס בצבעים שונים וניתן היה להבחין בשרידי עמודים,  וגם בפתח הכניסה לבית המרחץ ובאמת מים שהוליכה לבריכה הרוסה. שומאכר תאר גם חלקים של עמוד רחב שלגביו כתב שיתכן והשתייך לבית כנסת עתיק.

בסקר שערכה האגודה לסקר ארכיאולוגי של ישראל בשנת 1966 נמצא שחלקו הדרומי-מזרחי של הכפר ג'אעונה היה בנוי על תל מהתקופה הרומית. בתוואי האמה החצובה שתיאר שומאכר זיהו הסוקרים צינור שהוביל מים לבריכת בטון שהוקמה על בית המרחץ העתיק.[14]

    

איורים 8, 9 : חזית מבנה רהט המים, ושלושה פתחי צינורות והברזים

בגב מבנה רהט המים מצוי מיכל מטויח לתוכו נכנס צינור שמילא אותו והזין זרימת מים דרך שלושה פתחי ברזים שעדיין קיימים בחזית המבנה.

   

איור 10: מיכל המים המטויח בחלק האחורי של הרהט והצינור שהזרים מים לתוכו

(צילום מהפתח בצד מזרחי של המבנה).

איור 11: מיקומו של סביל המים

ממבנה המים הצפוני בכפר לא נותר שריד, אך קיים תיעוד  מצולם ובו  ניתן לראות את הבריכות שהוקמו לרחצה וכביסה (מיקומו בקרבת "מצפה נמרוד" של ימינו):

איור 12: מבנה המים הצפוני בפאתי הכפר שגבלו עם ראש פינה. הבית מימין הוא ביתו של דרקסלר (היום בית המאירי).[15]

סיכום

סביל המים נבנה על ידי פקידות הברון רוטשילד כדי לספק מי שתיה לג'אעונה כחלק ממערכת המים שסיפקה מים לראש פינה. הצעתינו,  לקראת מלאת 140 שנים ליסוד ראש פינה (ב' בטבת תרמ"ג, 12 בדצמבר 1882), לשקם בשלב ראשון את מבנה הסביל ולהזרים בו מים ולשפר את שביל הגישה למבנה מכיוון "הבית האמריקאי" ובכך למעשה להגדיל את שטח אזור הביקור באתר השחזור ולתרום להעצמת חוויית המטיילים במקום. בהמשך לשקם את המבנים ההיסטוריים על נביעת המעיינות  בוואדי ולהשלים את שימור  מפעל המים הייחודי שנבנה על ידי הברון רוטשילד ואשר התבסס ופעל על עיקרון הגרביטציה.


[1] סַבִּיל (سبيل) בערבית הוא כינוי למבנה שנבנה בצידי דרכים כדי לספק מי שתיה לעוברי אורח. ראה: אבי ששון, סַבִּילים והשקיית עוברי דרכים בארץ ישראל: הממד הגיאוגרפי-היסטורי, בתוך אופקים בגיאוגרפיה מס. 86, 2014, עמ' 86-65.

[2] אורי בירן, דוקטורנט בחוג ללימודי ישראל, באוניברסיטת חיפה, החוקר את יחסי היהודים והערבים בגליל העליון המרכזי בתקופת המנדט. פעיל בעמותה לשחזור ראש פינה ונמנה על חבר הנאמנים של המועצה לשימור אתרים.

הצילומים בכתבה צולמו על ידי המחבר, 2020.

[3] יעקב בנדל, 'ראש פינה-קטעי זכרונות', בוסתנאי גיליון ל"ד, 9.12.1931, עמ' 15-14.

[4]   'במושבה ראש פנה', הצבי, 12.4.1889, עמ' 1.

[5] מנחם בן אריה (מפי מרדכי וידנפלד), 'אל עין המים', ארכיון ראש פינה, סיפור תולדות ראש פינה וקורותיה, עמ'

490-487; יעקב בנדל, 'מימיה הראשונים של ראש פינה', דאר היום, 1.4.1932, עמ' 9. בריכת המים בראש פינה שאליה הוביל צינור המים ממבנה המים הציבורי בג'אעונה איננה אחת משתי הבריכות העגולות המשמשות היום את המושבה. הבריכה העגולה הראשונה נבנתה על ידי פיק"א בשנת 1926 והשנייה אחרי קום המדינה.

[6] 'דברי ימי השבוע, כתבו לנו מצפת', הצבי, 2.6.1893, עמ' 1.

[7] 'באה"ק', המליץ, 26.11.1895, עמ' 4;

[8] 'ישוב א"י', הצפירה, 20.2.1896, עמ' 1.

[9] אליהו שייד, זיכרונות 1899-1883, ירושלים, 1983, עמ' 158.

[10] רבקה גרבובסקי, זיכרונות ( כתב יד), עמ' 92, ארכיון ראש פינה.

[11] ח'אלד אחמד עמאירי, אלג'אעונה קריה בחג'ם אלוטן, דמשק 2008, עמ' 30.

[12] אל-ג'אעונה, 1-1250,  פלשתינה (ארץ ישראל), מחוז גליל, נפת צפת , מפה 1 1243, ,Survey of Palestine 1947  ארכיון מדינת ישראל, BB.AF.1D. 00071706.81.

[13] Gottlieb Schumacher, Recent discoveries in Galilee, Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, Vol. 21.2, April 1889, pp. 68-78.

[14] צבי אילן, בתי כנסת קדומים בגליל ובגולן, התנועה הקיבוצית 1986, עמ' 27.

[15] אוסף צילומים גוט-מוסינזון, צילום 001817176,  צולם בראש פינה בין השנים 1926-1921, אוניברסיטת חיפה, המרכז למדיה דיגיטלית.